בלב חשוף ובקרביים רועדים ונחושים אני מציבה אמת, כאן בכיכר העיר. זו הסרת הלוט הפרטית שלי, ועכשיו הזמן שלה עבורי. אני אומרת בבירור את מה שמעולם לא היה סוד: אני אמא לשחר, שהוא גם טרנס חמוד להפליא וטהור לב ודרך.
אני אמא לנפש פלאות.
(שלוש, אבל עכשיו אחת היא הענין כאן).
על בסיס יומיומי אני לומדת ממנו בהשתאות איך לחיות חיי לב פתוח וקול רם, ואני מתפעלת ממנו עד שהלב מתפקע מאהבה ומתרחב גאווה כל השנה, לא רק בחודש המוכרז גאה. שחר חי את האמת שלו, ובנדיבות ליבו סבלני אל כולנו, המתרגלים אל המשמעויות היומיומיות שלה.
ככל אמת פנימית יציבה – היא פשוטה.
המסובך מגיע אחריה, הוא עוטף אותה שכבות שכבות והוא סרח עודף של איזורים אחרים. יש רגעים שאני רואה אותה במלוא הבוהק המבריא שהיא, ויש אחרים שאני משתרכת בסך העטיפות שלה. הזמן מיטיב את התנועה בין אלו לאלו.
ככל אמת פנימית נוכחת – היא בהירה ומאירה.
האור יפה לה, מזכך, מבריא. החשיכה מתסיסה ומחמיצה אמיתות, הן נובלות ללא אור, הן זקוקות לקרני השמש כדי לנצנץ אל העולם.
ככל אמת פנימית מחודדת – היא מפרפרת התרגשות במעמקים כשהיא נובטת. התרגשות מהסוג שאין לטעות בו, שמסמנת ללב שזו התשובה הנכונה, שמעלה דמעות של נגיעה בליבת הקיום.
לפעמים זה קלי קלות עבורי, לפעמים זה קשה, ואז ברור לי שזה עלי. אני זו שצריכה לחפש, וגם למצוא, את הדרך שלי לתת לילדי את מה שהם ראויים לו: לחיות חיים שמחים ועשירים, שמבטאים את האמת הפנימית.
לאהוב בלי להפריע, להיות אדמה לצמוח ממנה – זו תורת האמהות שלי.
שחר הוא הנושא של שני סרטים, שצולמו השנה במגמה לקולנוע בבית הספר.
הסרט “שחר של יום חדש” נעשה ע”י תלמידות כיתה י”ב, במסגרת פרויקט הגמר שלהן והוקרן באולם סינימטק מלא, בו ישבנו גם אנחנו, משפחה נרגשת ומתפעלת.
הסרט “שחר” נהגה, דובר וצולם במשך יותר משנה והיה הפרויקט עליו עבדו רבות שחר וחברותיו במהלך כיתה י”א. על העריכה בסרט הזה: שחר.
הם מונחים כאן, כדי שתשתתפו איתי בזה ותוכלו גם להרגיש איך נראית נפש פתוחה ונקיה, שיודעת שזהות זה בעצם פשוט.
