לפני שנים, כשהייתי אמא לשני פעוטות, בני שנתיים וארבע, התפרצה עלינו מלחמת לבנון השניה. היא חרחרה רמזים להגעתה במשך יומיים ובכל זאת הפתיעה בבוקר יום ראשון כשהתעופפו על ראשינו טילים. חברה לעבודה ואני ישבנו במשרד השומם, הסתכלנו אחת על השניה ובחפזון מהשטן נעלנו את הדלתות מתוך כוונה ברורה להטיס את עצמנו הביתה. התחבאתי כפופה ומבוהלת […]
הייתי בת עשרים ושש וידעתי מעט מאוד. היתה לי עבודה עם שם ארוך יותר מהענין שהיה בה, גרתי בדירת חדר שנחפרה אל בטן האדמה, בחלונה התנוססו קרסולי השכן מלמעלה, וטרטר בה ללא הפסקה מכשיר שהפך את האויר למים. בכל ערב נכנסתי הביתה ורוקנתי את הדלי שהמכשיר ההומה יצר מהלחות שריחפה בין הקירות בבית שהיה הכי […]
על להיות אמא לנער טרנסג’נדר – התבוננות אישית לגמרי השבוע היה יום הזכרון הטרנסג’נדרי, שסגר את שבוע המודעות הטרנסג’נדרי, שנמשך שבועיים. כבר יומיים שאני רוצה להגיד על זה משהו, אבל לא היתה לי דקה פנויה לכתוב את המשהו שלי. זה השאיר לי הרבה זמן לשאול את עצמי מה המשהו שלי, מהו הדבר שיש לי להגיד, […]