כל כך חם, שעשיתי את הדבר ההגיוני היחיד – נסעתי לערבה. מוקדם בבוקר לקחתי ילדה עירנית מציפיה, והאכלתי את הבגאז’ בתיקים והנעתי ונהגתי לראשונה בחיי את הדרך הזו. לפחות פעם בשנה, לפעמים שתיים, אנחנו נוסעים, אבל אני אף פעם לא נוהגת. אני בוהה, מתעפצת, חולמת, חושבת, זה כן. בעיקר אני לא שמה לב מתי פונים […]
אני שמה לב לזה בכל שנה. זה קורה שוב, גם הפעם. הקיץ עושה לילדים שלי לגדול מהר. הם גדלים יותר מסך הימים שחולפים. הם מאיצים למעלה, לוקחים את כל החלקיקים שלהם ומתרחבים קדימה. הם גדלים במהות, זה בעיקר, אבל גם במידות (משימה לחודש הבא: לקנות לו מיטה יותר גדולה. הנוכחית נגמרה, התכווצה, היא מצחיקה לו […]
מהשנים ההן אני זוכרת את השטיח. מחוספס סיבים, קצר תלתלים ורמוס פסיעות. אני זוכרת אותי שוכבת על השטיח, מביטה מלמטה בפעוטות האלו שנוצרו מהרקמות שלי. כשלא ידעתי לאן להוליך את היום, הייתי נשכבת על השטיח, לצידם, מסתכלת בהם שואפים אויר דרך נחיריים קטנים ונושפים דרך פיות רטובי שפתיים. שוכבת ומתבוננת, נותנת לעפעפיים להכביד, משיבה באיטיות […]