בבוקר היא סיפרה לי בקול של זומבי שהתינוקת שלה הקיאה בלילה ובכל פעם שסוף סוף נרדמה – אחרי כמה דקות שוב יבבה מתוך שינה וביקשה לינוק עוד, שרק ככה היא הצליחה לישון קצת. התינוקת. אמא שלה פחות, מהסוג שמי יודע אם היה בכלל. באחת נזכרתי בלילות האלו, זכרון של הגוף. היא סיפרה בקול צרוד מתשישות […]
את תנסי ללדת אותו בדרך שהתכוונו כשהמציאו אותך. זה לא ילך, הוא יצא מהדופן. יום למחרת הרופא יגיד לך כלאחר יד “כמעט נקרע לך הרחם אתמול”. כשתחזרי לנשום, את תקחי הרבה אויר פנימה ותודי לעצמך על שהבנת שזה מה שצריך לעשות כשביקשת בעצב לעבור לחדר ניתוח. את תנשכי את השפתיים כשתניקי, ושוב תניקי ושוב תניקי, […]
יממה ורבע תחת ניאונים ציבוריים. יומן מצולם ועשר מחשבות. (בפרקים הקודמים: החלקה טיפשית במדרגות, טלפון מבית ספר, אמבולנס, ניתוח, בורג בקרסול, שבוע בבית חולים, שבועות בבית, חזרה סבלנית אל השגרה. והשבוע: חזרה אלקטיבית אל אותו חדר הניתוח ואותה המחלקה). המתנה של שעות ארוכות יכולה להרדים כל צורך ותחושה, לכבות בני אנוש לכדי צלליות מתוסכלות. בדיוק […]